כשברקע מתקרב מועד הבחירות הכלליות בישראל המתוכנן לאוקטובר 2026, ניצב ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו בפני מציאות פוליטית ומשפטית חונקת.
במשך חודשים ארוכים התבססה התפיסה האסטרטגית של הנהגת הכיבוש על תרחיש של הסלמה רחבת היקף מול איראן, אשר שירתה ככסות מרכזית לדחיית חקירות עצמאיות, לעיכוב הליכים משפטיים ולשימור הקואליציה הימנית הקיצונית תחת כסות של מצב חירום לאומי.
ואולם, ככל שהממשל האמריקני מבהיר את העדפתו למסגרות של הכלה אזורית ודחיפה להסדרים מדיניים במקום עימות צבאי ישיר ופתוח, נחשף המילכוד הפוליטי של נתניהו.
בהעדר אפשרות ממשית לגרור את וושינגטון למערכה כוללת, עולה השאלה מהי התוכנית הבאה של הנהגת הכיבוש כדי למנוע את קריסת הקואליציה ואת העמדתו של נתניהו בפני דין וחשבון פוליטי ומשפטי, הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית.
הפוליטיקה מעל הביטחון
אין זו הפעם הראשונה שבה נתניהו משתמש בהסלמה צבאית ובמשברים פוליטיים יזומים כדי לחלץ את עצמו ממצר.
ההיסטוריה הפוליטית של מנהיג הכיבוש רצופה בדפוס חוזר ונשנה שבו מתיחות ביטחונית ועימותים צבאיים מופיעים בדיוק ברגעים הקריטיים של סבבי בחירות או התפתחויות בתיקיו הפליליים.
סבבי הלחימה החוזרים ונשנים בעזה בשנים 2019 עד 2021, ובהם מלחמת "שומר החומות" שהתקבלה בעיצומו של המבוי הסתום הפוליטי והניסיונות להקמת ממשלת חילופין, שימשו כלי מרכזי לטרפוד התארגנות האופוזיציה ולדחיית הליכים משפטיים.
בדומה לכך, היזום המחושב של משברים פוליטיים וקידום חקיקה משפטית שנויה במחלקת בשנת 2023 הובילו לזעזוע חסר תקדים בחברה הישראלית, שהסיט את תשומת הלב הציבורית והבינלאומית מאישומיו האישיים אל עבר הישרדות הממשלה.
מניתוח עומק של תהליכי קבלת ההחלטות בהנהגת הכיבוש, ובסתירה להערכות השטחיות הצופות פתיחה במלחמה יזוקה חדשה מול מדינות כמו טורקיה או התרחבות כוללת בסוריה, מתברר כי האסטרטגיה הנוכחית מתמקדת בשימוש משולב במשברים, הן בתוך ישראל והן מחוצה לה.
ד"ר נמרוד גורן, נשיא ומייסד מכון "מיתווים" (המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית) ועמית בכיר במכון המזרח התיכון בוושינגטון, הדגיש בסדרת ניתוחים שפרסם בבמות בינלאומיות ובדיווחים של סוכנות רויטרס ועיתון וואשינגטון פוסט, כי המניע המרכזי של נתניהו אינו נגזר מאסטרטגיה ביטחונית לאומית כוללת, אלא משיקולי הישרדות פוליטית טהורים.
ד"ר גורן ציין במאמרו במכון מיתווים כי ישראל נכנסה למעשה לשנה פוליטית שבה כל החלטה ביטחונית או מדינית נבחנת אך ורק דרך פריזמה של קמפיין הבחירות והבטחת המשכיות השלטון.
בידוד אזורי: "הסכם מכה" כמכה פוליטית
בעוד נתניהו מנסה לייצר תמונה של שליטה אסטרטגית, התפתחות דיפלומטית דרמטית באזור חשפה את מחיר הבידוד שמביאה מדיניותו. חתימת "הסכם מכה" – הסכם הגנה משולש בין טורקיה, סעודיה ופקיסטן המעמיק את השיתוף הביטחוני ביניהן – עוררה גל ביקורת חריף בתוך ישראל והציגה את נתניהו כמי שנכשל לחלוטין בבניית בריתות אזוריות.
שרת החוץ לשעבר, ציפי לבני, תקפה את נתניהו בחריפות והביעה את התסכול באופוזיציה הישראלית כשהבהירה כי במקום ברית ביטחונית אזורית שכוללת את ישראל, קיבלה המדינה "ברית נאט"ו מוסלמית".
לבני הדגישה כי "כמו תמיד כשהייתה הזדמנות, נתניהו העדיף את הקואליציה הקיצונית בממשלתו על פני קואליציה ביטחונית אזורית".
התפתחות זו מעמיקה את המבוכה הדיפלומטית של נתניהו ומציבה אותו בעמדת מגננה קשה לקראת הבחירות, כאשר הוא מואשם בהפקרת האינטרסים האסטרטגיים של ישראל לטובת שרדותו הפוליטית.
ניהול גבולות מבוקר
בכל הנוגע לחזיתות שחוץ לגבולות, האפשרות של עימות צבאי ישיר מול טורקיה נפסלת לחלוטין על ידי מומחים ואנליסטים.
כפי שמציין ד"ר גורן במחקריו על יחסי ישראל-טורקיה בארכיון הכותבים של מיתווים, קיימים בלמים מבניים המונעים פיצוץ צבאי, וביניהם חברותה של טורקיה בברית נאט"ו, מערכות היחסים המסחריות והמארג הדיפלומטי האזורי.
אף שהרטוריקה בין אנקרה לתל אביב נותרת חריפה, נתניהו מודע לכך שמהלך צבאי מול טורקיה יוביל לבידוד בינלאומי מוחלט שאין ביכולתו להכיל.
באשר לסוריה וללבנון, תפיסת הפעולה של צבא הכיבוש אינה מכוונת למלחמה כוללת חדשה, אלא להעמקת דוקטרינת "ההתקפיות המבוקרת".
בסוריה ממשיכה ישראל לאכוף מה שמוגדר כ"קווים אדומים" באמצעות תקיפות נקודתיות ויצירת אזורי חיץ, בעוד שבחזית הלבנונית נמשך ניצול הלחימה בעוצמה משתנה כדי לשמור על רמת דריכות גבוהה מבלי לחצות את הסף שיוביל למערכה הרסנית שהממשל האמריקני מתנגד לה בתוקף.
החזית המרכזית שבה פועל נתניהו מחוץ לגבולות לייצור אשליה של ניהול אירוע היא הזירה הפלסטינית, ובפרט עזה.
על פי ניתוחיו של ד"ר גורן שפורסמו במכון המזרח התיכון (MEI), נתניהו משתמש בטקטיקה מוכרת של "מיקוד בפרטים הטכניים" כדי לעכב ולמסמס כל הסדר מדיני ארוך טווח.
בעוד שהוא מצהיר מן השפה ולחוץ על נכונות לבחון יוזמות בינלאומיות או הסדרים ביטחוניים בחסות אמריקנית, הוא מייצר באופן יזום מכשולים פרוצדורליים ודרישות בלתי אפשריות בשטח.
טקטיקה זו מאפשרת לו להציג חזות של שיתוף פעולה עם וושינגטון מחד, ומאידך לאותת לשותפיו מהימין הקיצוני בקואליציה כי הוא מעכב בפועל כל ויתור מדיני, ובכך הוא מונע את פירוק הממשלה מתוכה.
הסלמה פנימית מתוכננת
ככל שהיכולת לגזור רווחים פוליטיים ממהלכים צבאיים חיצוניים הולכת ופוחתת, מעבירה הנהגת הכיבוש את מרכז הכובד אל הזירה הפנימית בתוך ישראל.
ד"ר נמרוד גורן הזהיר במאמריו, בין היתר בעיתון ג'רוזלם פוסט, מתהליך מתמשך של "שחיקה דמוקרטית" המזכיר דפוסים פוליטיים סמכותניים.
בהעדר מלחמה גדולה שתלכד את השורות, נתניהו פונה לייצור מתחים פנימיים מבוקרים בתוך החברה הישראלית.
הוא משתמש בעימותים מתוקשרים מול שרי הימין הקיצוני, כמו גם בהתקפות חוזרות ונשנות על מערכת המשפט והמוסדות הממלכתיים, כדי לקבע נרטיב כפול, כלפי מרכז המפה הפוליטית הוא מציג את עצמו כגורם המרוסן היחיד המונע מממשלת ימין קיצונית לדרדר את ישראל לבידוד מוחלט, בעוד שכלפי בסיס התמיכה הימני שלו הוא מציג את המוסדות המשפטיים והאופוזיציה כמי שמנסים להפילו באמצעות "רדיפה פוליטית" ומשפטים פיקטיביים.
המטרה הסופית של מהלכים משולבים אלו – בפנים ומחוץ – כפי שעולה מניתוחי המדיניות של מכון "מיתווים", היא הביצוע של "שחיקה מבוקרת" בזמן עד להגעת מועד הבחירות.
נתניהו שואף להגיע לאוקטובר 2026 כשמדינת הכיבוש מצויה במצב מתמיד של ניהול עימות בעוצמה נמוכה בחוץ וסערה פוליטית מבוקרת בבית, תוך שמירה על תחושת חירום המצדיקה את המשך כהונתו.
תחת אסטרטגיה זו, הפיכת הסכסוך והפוליטיקה הישראלית לכלואים בתוך מאזן שחיקה מתמשך אינה נתפסת ככישלון מדיני, אלא ככלי הטקטי היעיל ביותר שנותר בידיו כדי למנוע את נפילת הממשלה, לדחות את מחיר המחדל הביטחוני והמשפטי, ולהציב את עצמו שוב כאלטרנטיבה היחידה המסוגלת לנווט את ישראל בין הלחצים הבינלאומיים לבין הסכנות הפנימיות והחיצוניות.
מקור: TRT World and agencies
