בעוד המתיחות במזרח התיכון מתגברת בעקבות התקיפות האמריקאיות-ישראליות על איראן ותקיפות התגמול של טהרן, הצעה יוצאת דופן שנדחתה בעבר כבלתי מציאותית צצה מחדש בדיון הציבורי.
הרעיון שישראל תוכל לקנות או לחכור איים יווניים לא מיושבים כמקלטים לאזרחים בזמן מלחמה זכה לעניין מחודש על רקע הסלמה אזורית וחששות מחודשים בנוגע לבטיחות האוכלוסייה.
הצעה זו הועלתה לראשונה בשנת 2022 על ידי אברי שטיינר, אז חבר בברית הפוליטית בראשות בני גנץ. על פי "הארץ", שטיינר תיאר את הרעיון באותה תקופה כ"כיפת ברזל" לעם היהודי, בהתייחסו באופן מטאפורי למערכת הגנה מפני טילים ש"תגן" על ישראל מפני תקיפות אוויריות.
במסגרת שטיינר, תוכנית האיים תתפקד כמנגנון ביטחוני הומניטרי ואסטרטגי במקרה של מלחמה גדולה או מצב חירום לאומי.
על פי ההצעה, ישראל תרכוש או תחכור כ-40 איים לא מיושבים ביוון לטווח ארוך.
איים אלה נועדו לשמש כמרכזי פינוי זמניים לאזרחים ישראלים במהלך משברים בקנה מידה גדול כמו מלחמה אזורית, תקיפות טילים עזות או אסונות טבע.
על פי דיונים ראשוניים סביב התוכנית, לאיים אלה יהיו תשתיות בסיסיות, כולל דיור, מתקני בריאות, קישורי תחבורה ומערכות אספקה לחירום.
כאשר הרעיון הוצע לראשונה, הוא זכה ללעג נרחב בדעת הקהל הישראלית.
פרשנים וכלי תקשורת רבים תיארו את ההצעה כ"סוריאליסטית", וטענו כי המכשולים הלוגיסטיים, הפוליטיים והפיננסיים יהיו עצומים.
סוגיית הריבונות, תגובת יוון והאיחוד האירופי, והמעשיות של העברת אוכלוסיות אזרחיות גדולות לשטחים מעבר לים בזמן מלחמה, עוררו שאלות.
למשך זמן מה, רעיון זה נותר בשולי החשיבה האסטרטגית של ישראל. עם זאת, מאז סוף 2023, נוף הביטחון האזורי השתנה באופן דרמטי, מה שפתח מחדש את הדיון בתוכנית זו.
ההסלמה החדשה עוררה מחדש את החששות כי אוכלוסיית האזרחים בישראל פגיעה לרמות חסרות תקדים של מתקפות טילים מתמשכות.
התפתחויות אלו מתרחשות גם בצל רצח העם של ישראל בעזה.
למלחמה כבר היו השלכות חברתיות ודמוגרפיות משמעותיות בתוך ישראל.
דיווחים מצביעים על כך שכ-100,000 ישראלים עזבו את המדינה מאז תחילת מלחמת ישראל בעזה.
גל עזיבות זה עורר גם ויכוחים חדשים בקרב אנליסטים בנוגע לקשר בין זעזועים ביטחוניים למגמות הגירה בישראל.
מחקרים אקדמיים עדכניים על דפוסי הגירה בישראל מגלים כי משברים פוליטיים, כלכליים או ביטחוניים יכולים להגביר במהירות את ההגירה החוצה.
מבחינה היסטורית, ישראל חוותה תקופות של הגירה החוצה בתקופות של חוסר יציבות מוגבר.
אלו התומכים בהצעת האי של שטיינר טוענים כי אין לראות ברעיון תוכנית העברת קרקע קבועה, אלא כתרחיש חירום, מערכת אבטחה אזרחית לגיבוי שנועדה להשלים את מנגנוני ההגנה הצבאיים.
