הדחייה המוחלטת של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לגבי תנאי מרכזי בתכנית השלום בעזה הנתמכת על ידי ארצות הברית הפכה את היוזמה כולה לבלתי ודאית.
ביום ראשון אמר נתניהו לוועדת השרים כי תל אביב דוחה את מסמך ה-15 נקודות, והדגיש שהצבא הישראלי לא ייסוג מעזה עד שחמאס יפורק מנשקו באופן 'אמיתי'.
בחודש שעבר פירק חמאס את ממשלתו בעזה והעביר רשמית את המנהל לוועדה הלאומית לניהול עזה במסגרת הסכם הפסקת האש הנתמך על ידי ארצות הברית.
לאחר פירוק ממשלת עזה הסכים חמאס לפרוק נשק באופן מלא בכפוף לנסיגה ישראלית מעזה.
מפת הדרכים לשלום, שהיא חלק מהשלב השני של תכנית עזה בת 20 נקודות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהוצגה במקור באוקטובר 2025, מקשרת בין נסיגה ישראלית מדורגת מעזה לבין דה-מיליטריזציה של חמאס תחת שלטון טכנוקרטי פלסטיני הנתמך על ידי 'מועצת השלום'.
למרות הפסקת האש שהוסכמה באוקטובר 2025, ישראל המשיכה להפר את ההסכם הרעוע וגרמה למותם של יותר מ-1,250 פלסטינים בעזה.
במקביל המשיכה תל אביב להרחיב את שליטתה על עזה באמצעות הזזת קו ההפרדה.
במילים אחרות, הגבול שישראל קובעת באופן חד-צדדי ממשיך להתקדם לעומק עזה, ובפועל מצמצם את עזה מחודש לחודש. נכון להיום ישראל שולטת בכ-שני שלישים מעזה.
אנליסטים מטילים ספק בשאלה האם וושינגטון תצליח למנוע מנתניהו לחבל בתכנית השלום בעזה הנתמכת על ידי ארה"ב.
מוסטפא יתים, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת אסקישיר אוסמנגאזי, אומר ל-TRT World שנראה שממשל טראמפ מוכן ללחוץ על הממשלה הישראלית לנקוט צעדים התואמים את תכנית השלום בעזה שהוסכמה.
עם זאת, ישראל ממשיכה להתנגד בעוז לנסיגה, בין היתר מטעמים פנימיים, כגון הבחירות הכלליות המתוכננות לאוקטובר.
״עמדה זו עלולה לפגוע בתהליך השלום באופן רציני, במיוחד כי נכונות חמאס להמשיך לפרוק נשק קשורה קשר הדוק לנסיגה המלאה של ישראל מהטריטוריה״, הוא אומר.
לפי יתים, נראה שטראמפ ניסה ליישר קו רחב יותר עם שחקנים אזוריים מרכזיים ועם דעת הקהל הבין-לאומית והפנימית — כל אלה הפעילו לחץ גובר על ממשלו להגביל את פעולותיה האלימות של ישראל בעזה.
״במקביל, יסודות יהודיים-לאומניים וקיצוניים-ציוניים בתוך ממשלת נתניהו... נותרו מחויבים לשמור על מדיניות של התערבות צבאית ושליטה טריטוריאלית״, הוא מציין.
לכן, אומר יתים, הגישה הישראלית נמצאת יותר ויותר בסתירה לחזון האזורי הרחב של ממשל טראמפ.
״נושא הנסיגה הבלתי פתור עלול להפוך לנקודת חיכוך קריטית בין וושינגטון לתל אביב ולסכן את היישום הרחב של מסגרת השלום בעזה״, הוא אומר.
זהידה טובא קור, חוקרת למזרח התיכון, אומרת ל-TRT World שהיא ספקנית מאוד שהלחץ האמריקאי על ישראל יצלח.
היא אומרת שמעולם לא ציפתה שישראל תעמוד בהסכם הפסקת האש. לדבריה, ההסכם שימש רק אמצעי לאפשר לישראל להמשיך בפעולותיה הקטלניות בעזה מבלי למשוך תשומת לב ותגובה עולמית, היא מציינת.
ממשל טראמפ עשוי להפעיל לחץ על ישראל לשקול מחדש את החלטתה, אך קור אינה סבורה שזה יעבוד.
״הפוליטיקה והחברה הישראלית אינן יכולות להתקיים ללא מלחמה״, היא אומרת.
לובי חזק תומך בשיקום הכיבוש ובהתנחלות בעזה, היא אומרת. אף ממשלה ישראלית לא יכולה לסגת תחת לחצים חיצוניים, במיוחד לקראת הבחירות.
קור נזכרת בהצהרתו של נתניהו מתקופתו בארה"ב כסגן שגריר בשנות ה-80, שעדיין רלוונטית בעיניה: ״אם ממשלת ארה"ב תתנגד למדיניות ישראל, אני יודע איך לתמרן את דעת הקהל האמריקאית נגד ממשלתה״.
בהתחשב בבחירות הביניים בארה"ב בנובמבר ובכך שהאוונגליקלים בבסיס המפלגה הרפובליקנית הם ״יותר פרו-ישראל מאשר ישראל עצמה״, אומרת קור, אף נשיא אמריקאי לא יכול להרשות לעצמו לקחת סיכון כזה.
האם לארצות הברית יש מנוף לחץ על ישראל?
יתים אומר שכוחו הצבאי של ישראל נתמך מזה זמן רב על ידי תמיכה מערבית מקיפה, ובעיקר אמריקאית, באמצעות יכולות מתקדמות, הגנה פוליטית, סיוע כלכלי ודיפלומטיה.
ארצות הברית היא התומכת הגדולה ביותר של הצבא הישראלי. לפי פרויקט 'עלויות המלחמה' באוניברסיטת בראון, ארה"ב הוציאה 21.7 מיליארד דולר על סיוע צבאי לישראל מאוקטובר 2023 עד ספטמבר 2025.
״הדינמיקה הזו עלולה להשתנות משמעותית אם ארה"ב תעריך מחדש את העלויות הרחבות שגורמות המדיניות האזורית של ישראל לאינטרסים הכלכליים, הצבאיים והדיפלומטיים האמריקאיים״, הוא אומר.
לווושינגטון יש טווח רחב למדי של כלים, כולל התאמות בסיוע צבאי, הגנה דיפלומטית, העברות נשק ותמיכה פוליטית וכלכלית רחבה יותר, הוא אומר.
עם זאת, יעילותם של מנופי ההשפעה הללו תלויה בסופו של דבר ברצון הממשל האמריקאי להשתמש בהם, הוא מוסיף.
השפעתם של גופי תמיכה בישראל ורשתות לובי הגבילה היסטורית את מרחב התמרון של ארה"ב מול תל אביב.
״כל עוד היתקיימות הקשרים הפוליטיים, הכלכליים, הצבאיים והדיסקורסיביים הללו נשארת במידה רבה כפי שהיא, המנוף של וושינגטון על ישראל צפוי להישאר משמעותי בתיאוריה אך מוגבל בהרבה במציאות״, אומר יתים.
קור מכירה בקיומם של מנופי השפעה אמריקאיים על ישראל, אך מטילה ספק בכך שארה"ב תשתמש בכלים אלה בפועל.
הפסקת מכירות נשק תשאיר לישראל ״אין ברירה אלא להיכנע״, היא טוענת. זאת משום שגם הייצור המקומי של נשק בישראל וגם הייצור של בעלות בריתה לא יוכלו להחליף במלואם את הנשק האמריקאי.
וושינגטון יכולה גם להסיר הגנה דיפלומטית, לאפשר הליכים בבתי משפט בינלאומיים, להפסיק לאמץ את מסגור התעמולה הישראלית בכיסוי התקשורתי, או לקצץ בסיוע הכלכלי, היא מציינת.
״ישראל שרדה בזכות תמיכה חיצונית מאז הקמתה. ישראל לא תוותר אלא אם התמיכה הזו תיחתך. אבל ארה"ב לא תנצל את כל הקלפים שלה״, היא אומרת.
אם ארה"ב לא תכריח את ישראל לשנות את החלטתה בנושא הנסיגה, ההשלכות על תהליך השלום עלולות להיות הרסניות, אומרים האנליסטים.
לפי יתים, כשלון לשכנע את ישראל להימנע מפעולה צבאית מחודשת וכיבוש הוא ״תרחיש סביר יותר״ מאשר הקמת סדר פוליטי יציב בעזה ובשטחים הפלסטיניים הרחבים יותר.
הפרדיגמה הביטחונית והפוליטית הישראלית הבסיסית עשויה להוות ״אתגר מתמשך לכל הסדר אזורי״ שנועד לבלום את המדיניות ההתערבותית והא expansionיסטית של ישראל.
תוצאה גרועה אף יותר תהיה קריסת התכנית והחמרה של מעגל עימות רחב יותר ששולח שחקנים אזוריים נוספים לזירה, ועשוי לגרור את ארה"ב עמוק יותר לאי-יציבות במזרח התיכון, הוא אומר.
״קיים גבול עדין יחסית בין הכלת אי-היציבות האזורית לבין התדרדרותה לעימות רחב יותר״, הוא מוסיף.
שמירה על יציבות בעזה אינה רק מטרה רצויה עבור וושינגטון, הוא אומר.
״זו הופכת לצורך אסטרטגי״.
מקור: TRT World
