המבצעים המשותפים של ארצות הברית וישראל במהלך הלחימה בת 12 הימים ביוני בשנה שעברה, והמתחים שאחריהם, נטענו כנזק כבד לתשתיות הגרעין של איראן ולפגיעה בחלקים משמעותיים ממלאי האורניום המעושרן שלה.
על אף טענות חוזרות של ממשלת טראמפ שהבטיחו כי התוכנית הגרעינית של איראן פורקה למעשה, המשא ומתן המתמשך בין וושינגטון לטהרן מתמקד בשאלה מרכזית אחת: עתיד האורניום המעושן של איראן.
למשך חודשים דרשה וושינגטון שכל הסכם יכלול הפסקת העשרה לחלוטין — עמדה שחזר עליה הנשיא דונלד טראמפ שוב ושוב. טהראן, לעומת זאת, דחתה דרישה זו בעקביות.
לדברי מומחים, מוקד השיחות הוסט כעת לעבר צמצום וניהול של תוכנית העשרת האורניום של איראן בהתאם למזכר ההבנות (MoU) שנחתם על ידי שני הצדדים.
הסכם על תוכנית ההעשרה של טהראן, שהגיעה לעשור טוהר של 60 אחוז — שלב טכני מתחת לרמות המתאימות לנשק — עדיין אפשרי, אם כי רחוק מלהיות מובטח, אומר אורל טוגה, חוקר במרכז ללימודים איראניים באנקרה.
חומר גרעיני בדרגת נשק דורש בדרך כלל רמות העשרה של כ‑90 אחוז. לפי הערכות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (הסב"א), איראן החזיקה לפחות 440 קילוגרם אורניום המעושר ל‑60 אחוז לפני ההתקפות של ארה"ב וישראל ביוני.
גם לאחר ההתקפות אמר ראש הסוכנות, רפאל גרוסי, ש’’קצת יותר מ‑200 ק"ג’’ מהמלאי ב‑60 אחוז ככל הנראה שרדו בתוך קומפלקס המנהרות באיספהאן.
הסב"א גם מעריכה שטהרן החזיקה כ‑184 קילוגרם אורניום המעושר ל‑20 אחוז וטוב יותר מ‑6,000 קילוגרם המעושרים ל‑5 אחוז.
ביחד, מלאי איראן מכיל חומר גרעיני בכמות שתאורטית, אם יעבור העשרה נוספת לרמות המתאימות לנשק, יכולה לשמש ליצירת לפחות 23 נשקים גרעיניים, על פי חישובי הסוכנות.
‘‘מזכר ההבנות מאיסלמבאד ב‑17 ביוני כבר בנה את הארכיטקטורה לכך, עם חלון של 60 יום למשא ומתן על התנאים הסופיים וסעיף שמחייב את שני הצדדים לפתור את גורל המלאי המעושן באמצעות דילול באתר תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כהשיטה היסודית’’, אומר טוגה ל‑TRT World.
בהסדר כזה, החומר הגרעיני של איראן יישאר בתוך המדינה, בעוד מבקרי הסב"א יפקחו ויוודאו את תהליך הדילול, שיקטין את רמות ההעשרה לרמות שיידונו כקבילות במסגרת הסכם עתידי.
עם זאת, טוגה מציין כי קיים פער משמעותי בין מזכר ההבנות עצמו — הרואה בדילול במקום בהשמדה של האורניום המעושן — לבין מה שהוא מתאר כ"מקסימליזם פומבי" מתמשך של וושינגטון לגבי עתיד התוכנית.
‘‘השאלה פחות האם הסכם טכני נגיש, שכן פשרת הדילול כבר קיימת על הנייר, ויותר האם ארה"ב תכבד את מה שחתמה עליו או תמשיך להתייחס למזכר, כפי שעשתה ממשלת טראמפ, כאופציה שניתן לנטוש’’, הוא אומר.
‘‘מסגרת לגבי המלאי סבירה במידה בינונית; הסכם שמסיים את ההעשרה לחלוטין — לא.’’
מה יקרה לאורניום של איראן?
טראמפ טען בעבר שאיראן תעביר את האורניום שלה לארצות הברית, שתסכים להשמידו. ‘‘אנחנו נקבל אותו. אנחנו לא צריכים אותו, אנחנו לא רוצים אותו. כנראה נהרוס אותו אחרי שנקבל אותו, אבל לא ניתן להם אותו’’, אמר.
אך לפי טוגה, יש סיכוי מועט שטהראן תסכים למסור מלאי שהפך לקשור יותר ויותר לשאלות של ביטחון לאומי, ריבונות ומשקל פוליטי בתוך הממסד האיראני.
איראן אינה צפויה לוותר על האורניום המעושן שלה ‘‘במובן שהרטוריקה של וושינגטון דורשת, כלומר כניעה פיזית’’ למדינה שלישית או השמדה מוחלטת, אומר טוגה.
מדריך מחודש במאי שמיוחס לכאורה למנהיג העליון מוג'טבה ח'אמנאי קבע כי המלאי לא צריך לצאת מהמדינה בכל תנאי.
‘‘הנחיית המנהיג העליון, והקונצנזוס בתוך הממסד, היא שמלאי האורניום המעושן לא ינשא מהארץ’’, אמר מקור איראני אנונימי לרויטרס במאי.
במקום זאת, טהרן הבהירה שהיא עשויה להסכים לדילול.
‘‘מה שאיראן איתרה שהיא יכולה לקבל הוא דילול. עוד לפני ההתקפות בפברואר, טהראן כבר הציעה בשיחות בלתי־פורמליות לדלל את החומר שלה ב‑60 אחוז לרמת דוושת ריאקטור’’, אומר טוגה.
ההצעה מזכירה אלמנטים מהסכם הגרעין של 2015, שבו איראן הגבילה את ההעשרה ל‑3.67 אחוז, צמצמה את יכולת הצנטריפוגות שלה והגבילה את מלאיה לכ‑300 קילוגרם.
טהראן באופן מעשי מציעה היום הסדר דומה, אף שפשרה כזו עלולה להיות קשה פוליטית עבור ממשלת טראמפ לקבל, משום שהיא דומה במידה רבה להגבלות שהוטלו תחת הסכם עידן אובמה שטרמפ נטש ב‑2018.
‘‘ההבחנה קריטית. דילול מאפשר לאיראן לשמור על החומר על אדמתה, להציג את התוצאה כתוכנית אזרחית מנוהלת במקום פירוק, ולשמר את האפשרות הטכנית להעשיר מחדש בעתיד — וזה בדיוק מה שאנשי ימין קיצוני בוושינגטון דוחים’’, אומר טוגה.
במישור מעשי, זה יאפשר לאיראן לוותר על טוהר החומר הרלוונטי לנשק מבלי לוותר על בעלות החומר עצמו.
על אף הדיווח על הנחיית ח'אמנאי, כמה מקורות איראניים סבורים שטהרן עדיין עשויה לשקול פשרה הכוללת מדינה שלישית.
בתסריט כזה יועברו לכ‑חצי ממלאי ה‑60 אחוז של איראן למדינה כמו רוסיה, שלמעשה שיחקה תפקיד משמעותי בתוכנית הגרעין האזרחית של איראן.
בתמורה תקבל טהראן אורניום המעושן לערך ל‑5 אחוז, בעוד ההשאר מהמלאי ב‑60 אחוז ידולל תחת פיקוח הסב"א.
מוחמד אסלאמי, אקדמאי ופוליטיקאי איראני באוניברסיטה האירופית, רואה הסדר כזה אפשרי אך בלתי סביר בנסיבות הנוכחיות.
‘‘אני סבור שהושגה הסכמה על הסרת אורניום בעל העשרה גבוהה ובסוף המשא ומתן לא יהיה אורניום ב‑60% באיראן. או שהוא ידולל לרמות נמוכות יותר, או שהוא יועבר למדינה שלישית’’, אמר אסלאמי ל‑TRT World.
בהתבסס על הסכמי גרעין קודמים שכללו העברות מלאים לחו"ל, אסלאמי טוען עם זאת כי דילול נשאר הנתיב הריאלי ביותר כדי לפתור את המבוי סתום בין וושינגטון לטהראן.
ממשלת טראמפ דחתה עד כה הצעות להעביר את האורניום האיראני למדינות כמו רוסיה או סין, וטוענת שאחזקת חומרי הגרעין של טהרן בידי ארה"ב היא הסידור היחיד המקובל.
עם זה, אסלאמי הזהיר שלא להעריך יתר על המידה את חשיבות סוגיית האורניום במשא ומתן הרחב יותר.
לפי דבריו, הדיונים על הקלה בסנקציות, על נכסים איראניים הקפאים ועל מעמדה העתידי של תעלת הורמוז עלולים להתגלות כנגמרים מכריעים יותר להצלחת או כישלון כל הסכם מאשר גורל מלאי האורניום המעושן עצמו.
כיצד אפשר לדלל אורניום מעושן?
אפילו אם וושינגטון וטהראן יגיעו להבנה על גורל האורניום המעושן, נשארות שאלות משמעותיות לגבי האופן שבו כ‑440 קילוגרמים של חומר גרעיני ניתן לשחזר מן המתקנים התת‑קרקעיים שנפגעו באיספהאן, פורדו ונתנז.
‘‘איש לא יודע באמת על זה’’, אומר טוגה, שמביע ספק לגבי היכולת ליישם את מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן בפועל.
אחד האתגרים המרכזיים, הוא מציין, הוא לקבוע כיצד לגשת לאורניום שעשוי כעת להיות קבור מתחת לאתרים גרעיניים שנהרסו קשות.
‘‘המסלול הכתוב במזכר הוא לדלל את האורניום המעושן של איראן על אדמת איראן על‑ידי ערבובו עם אורניום בדרגת טוהר נמוכה יותר תחת פיקוח הסב"א, כאשר הצעד הראשון הסביר יהיה המרתו מגז לצורת אבקה יציבה יותר כדי להקל על הטיפול. עם זאת, הקושי כאן אינו בכימיה אלא בתהליך האימות’’, אומר טוגה.
מאז ההתקפות האמריקאיות‑ישראליות ביוני 2025, איראן לא נתנה לסב"א גישה למתקנים שנפגעו. כתוצאה מכך נשארת אי־ודאות לא רק לגבי מצב האתרים אלא גם לגבי כמה אורניום מעושן שרד את ההתקפות והאם הועבר חומר כלשהו קודם לכן.
‘‘זו הסיבה שנגישות המבקרים היא אחת המחלוקות החיות, כאשר וושינגטון טוענת שאיראן הסכימה ויטהרן אומרת שבדיקות יבואו רק אחרי הסכם סופי והסרת הסנקציות. ללא גישה כזו, אף הסדר דילול לא יכול להיות מאומת באופן אמין’’, אומר טוגה.
הוויכוח על הבדיקות מדגיש בעיה רחבה יותר שמציבה אתגר למשא ומתן: אפילו אם שני הצדדים יסכימו על פתרון טכני למלאי האורניום של איראן, יישום ואימות ההסכם עלולים להיות קשים הרבה יותר.
בשל כך, טוגה נשאר פסימי לגבי סיכויי פריצת דרך יציבה. ‘‘אני ממשיך לראות פתרון ביניהם כמשימה קשה מאוד’’, הוא אומר ל‑TRT World.
