קאזים אלםכאשר מפלגת הצדק והפיתוח — הידועה יותר כמפלגת AK — חוגגת 25 שנים ליום הקמתה ב‑14 באוגוסט, ההתמקדות היא באידאולוגיה הפוליטית ובחזון החברתי שלה, שעיצבו והשפיעו על המדינה במהלך רבע המאה האחרון.
בהנהגת נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, המפלגה זכתה בכל הבחירות הכלליות שנטלה בהן חלק במהלך 25 השנים הללו.
מפלגת AK סיפקה צמיחה כלכלית רחבת בסיס והבטיחה שהיתרונות יבואו לידי ביטוי גם בשכבות השוליות והמצוקה בחברה — עובדה הניכרת במדדי הפיתוח האנושי שעברו שיפור.
בריש ארת'ם, אנליסט ופרופסור משנה בטכניון איסטנבול, מגדיר את מפלגת AK לא כמפלגה של הימין הקונבנציונלי, לא כלאומנית ולא כארגון נאו‑עות'מאני טהור, כפי שמערב לעתים מטעה.
"אם היינו מגדירים את מפלגת AK במונחים התמציתיים והמדויקים ביותר, ניתן לתאר אותה כמפלגה 'דמוקרטית‑שמרנית'," הוא אומר ל‑TRT World.
הוא מוסיף שהפוליטיקה של המפלגה מושרשת בראש ובראשונה בערכים שמרניים, ומדגיש שאף מפלגה שנשארת בשלטון במשך 25 שנה לא יכולה שלא להשתנות במדינה דינמית כמו טורקיה.
״מה שמבדיל ללא ספק את מפלגת AK… הוא המנהיג שלה,״ הוא אומר.
התמיכה של ארדואן בכ‑52% בבחירות הנשיאותיות בשלוש מערכות הבחירות האחרונות מעידה על "קשר חזק ואמיתי במיוחד" בינו לבין תומכיו.
"בהיסטוריה של פוליטיקה רב‑מפלגתית בטורקיה, אף מנהיג לא זכה לחיבוק מהקהל שלו במידה כזו כפי שארדואן זכה," הוא אומר.
מפלגת AK הוקמה ב‑2001 תחת הנהגתו של ארדואן, שהפך לראש ממשלת טורקיה ב‑2003 — תפקיד שאותו שמר במשך 11 שנים.
מאז 2014 הוא עומד בראש המדינה כנשיא.
שנתיים וחצי שלטון המפלגה לא היו נטולות אתגרים — בראשן ניסיון ההפיכה המנוצח ביולי 2016 בידי ארגון הטרור FETO.
הממשלה בהנהגת מפלגת AK שרדה את ניסיון ההשתלטות של הפוטשיסטים הודות להתנגדות חסרת־פחד של העם ברחובות איסטנבול ואנקרה.
עד 253 אנשים שילמו מחיר כבד באותו יום כדי לשמור על הדמוקרטיה ולהגן על הרפובליקה הטורקית.
לפי מוחמד עלי אוצר, יו"ר מכון PLUS שבוינה, תיוגים מערביים כגון לאומנית, ימין או פופוליסטית אינם מספקים כדי לתאר באמת את מה שמייצגת מפלגת AK.
מפלגת AK צמחה מתוך נסיבות היסטוריות, חברתיות ופוליטיות ייחודיות לטורקיה, תוך נשענות על ההיסטוריה, הגאוגרפיה, התרבות והמגוון של המדינה, הוא אומר ל‑TRT World.
עם יותר מ‑11.5 מיליון חברים שמשתרעים על כל מעמדות החברה ורקעים אתניים שונים, המפלגה אינה מוגבלת לבסיס מצביעים יחיד, הוא מציין.
״מפלגת AK אינה מפלגה שמבוססת אך ורק על קונסטיטואנט אידאולוגי או סוציולוגי אחד, אלא כזו שהצליחה להגיע לחלק מרשים מרחב החברה,״ הוא אומר.
אוצר מזהה "המשכיות משמעותית" עם החזון הפוליטי הבסיסי של צדק, פיתוח, שוויון, חירות ודמוקרטיה שנקבע עם הקמת המפלגה.
תכונת ההגדרה שלה היא "אמונה בדמוקרטיה וברצון העם", כשהקופסה לבחירות משמשת כמקור הלגיטימיות.
לידתו של תנועה
אנליסטים אומרים שהנסיבות שהולידו את מפלגת AK היו נסיבות של החרגה ומשבר.
ארת'ם מזכיר כי המפלגה שאפה להשיב זכויות לקבוצות רחבות בחברה שנמנעו מהן תפקידי ציבור ולפעמים גם חינוך אקדמי עד שנות ה‑2000.
״תהליך ה‑28 בפברואר 1997 העצים עוד יותר את הצורך הנתפש במפלגה פוליטית ובמנהיגות כזו,״ הוא אומר, בהתייחס למה שנקרא ה'הפיכה הפוסט‑מודרנית' שבה הצבא הפעיל לחץ על הממשלה הנבחרת להתפטר כדי לפלס את הדרך למספר צעדים אנטי‑דמוקרטיים, ובפרט לאיסור חיג'אב באוניברסיטאות ציבוריות.
״בהסתכלות על המצב היום, רבים מהמטרות המרכזיות של המפלגה — במיוחד החזרת חלקים נרחבים מהחברה שהודרו ממרכז הפוליטיקה כמעט במשך מאה שנים אל הזרם המרכזי, וכן השבת זכויותיהם לחינוך ושירות ציבורי — הושגו במידה ניכרת,״ אומר ארת'ם.
מצביעי המפלגה ממשיכים לתת באמון בארדואן כדי לפתור את האתגרים הנוכחיים, כפי שעשה לאחר 2001 — תקופה סוערת בהיסטוריה הטורקית שהולידה את מפלגת AK, הוא מוסיף.
אוצר גם ממקם את הקמת המפלגה בתוך הוויכוחים ששטפו את טורקיה בשנות ה‑90 וראשית שנות ה‑2000 בנוגע לדמוקרטיה ולחופש.
נשים החובשות חיג'אב נתקלו במחסומים לחינוך ולחיים הציבוריים, בעוד חלקים דתיים בחברה חוו החרגה, הוא אומר.
המפלגה צמחה מתוך "חיפוש ממושך אחר דמוקרטיה, חופש, שוויון וייצוג חברתי רחב יותר", לצד משברים כלכליים, ליקויים בשירותי בריאות ופערים בתשתיות.
האמירה של ארדואן בתקופת ההקמה שה'מעכשיו, כלום בטורקיה לא יהיה כפי שהיה קודם' תפסה את ההישג הרצוני.
עשרים וחמש שנים לאחר מכן, אוצר מציין כי שינויים חשובים התרחשו בתחומים רבים של זכויות יסוד וחירויות, במיוחד ביחס לחיג'אב ולחופש הדת, לצד התקדמות נרחבת במערכות הבריאות, התחבורה, התשתיות, ההגנה והטכנולוגיה.
״אני מאמין שמפלגת AK מילאה חלק משמעותי מהמטרות שהציבה בעת הקמתה, וממשיכה לקיים את המחויבויות הפוליטיות היסודיות שעליהן נוסדה,״ הוא אומר.
מה שמבדיל את מפלגת AK מקבוצות פוליטיות אחרות במדינה הוא הקשר הישיר שלה עם החברה והעקיבות של המנהיג שלה, אומרים אנליסטים.
אוצר מדגיש את אופיה שאינו אליטיסטי של המפלגה כאחת התכונות הבולטות שלה: היא צמחה מתוך ההמון ומביאה את דרישות החברה אל זירות הפוליטיקה, הוא אומר.
הארגון הארצי שלה ויכולתה להגיב לציפיות מגוונות מסבירים את משכה במרכז הפוליטי.
בתיאור תרחיש היפותטי שבו מפלגת AK אינה קיימת, אומר אוצר כי טורקיה הייתה עדיין תקועה בוויכוחים בלתי פתורים על זכויות בסיסיות, והשינויים במערכות הבריאות, התחבורה, ההגנה והטכנולוגיה לא היו מתרחשים.
כיצד המערב רואה את מפלגת AK
מת'יו בריזה, שגריר ארה"ב לשעבר באזרבייג'ן ומומחה לענייני אאורזיה שמתגורר באיסטנבול, מציין כי הממשל האמריקאי הנוכחי תחת הנשיא טראמפ רואה במפלגת AK את מפלגת השלטון של בעלת ברית דמוקרטית ב‑NATO עם הצבא השני בגודלו ובעלת גיאוגרפיה אסטרטגית.
נשיא טראמפ רואה בנשיא ארדואן "חבר שהוא מעריך" ורואה בטורקיה בעלת ברית קריטית בברית הצבאית, הוא אומר ל‑TRT World.
״משקיפים החלו להתייחס לטורקיה פחות במונחים אידאולוגיים ויותר כשותפה ובעלת ברית חשובה,״ הוא מוסיף.
וייסל קורט, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת מדניאט באיסטנבול, אומר שתפיסות המערב לגבי טורקיה תחת מפלגת AK מעולם לא היו אחידות, אם כי פרגמטיות חוצה הבדלים.
בתחילת עשור ה‑2010, שחקנים מערביים אימצו גישה אידאולוגית יותר כלפי מפלגת AK וארדואן, הוא אומר ל‑TRT World.
הפער הזה התגבר במהלך משבר הפליטים ובמבצעים הצבאיים נגד ארגוני טרור בסוריה, הוא מוסיף.
מצב זה נמשך כ‑10 שנים. אך עם תחילת מלחמת רוסיה‑אוקראינה, שחקנים מערביים "נזקקו לטורקיה".
״(הם) הוכרחו לאמץ גישה מתונה יותר והסגירו עמדות האשמה רבות שאימצו קודם לכן, ובפרט כלפי נשיא ארדואן,״ הוא אומר.
מעמדה הגלובלי של טורקיה עלה באופן ניכר בשנים האחרונות.
קורט מזכיר שלפני שנות ה‑2000 המדינה התמודדה עם בעיות פנימיות כלכליות, ביטחוניות ופוליטיות, שהגבילו את תפקידיה האזוריים והגלובליים של אנקרה.
אולם לאחר 2000, יכולת מוסדית ובחירות מדיניות אפשרו תחרות מול שחקנים גלובליים בתחומי הטרור, תעשיית ההגנה, המודיעין ומדיניות החוץ, הוא אומר.
לטורקיה יש מעמד דומיננטי בשכנות המיידית שלה — המזרח התיכון, הבלקן, מזרח הים התיכון, הים השחור ואפילו מזרח אירופה — תוך שהיא נותרת פעילה גם באפריקה ובאסיה המרכזית, הוא מציין.
למדינה גם יכולת לאזן בין מעצמות כאשר נדרש, הוא מוסיף.
״מיקומה בין חמש או עשר המדינות המובילות במדדים רבים — על בסיס אינדיקטורים כגון צמיחה וניצול יכולות צבאיות, יעילות המודיעין, יצוא תעשיית ההגנה ואלמנטים של 'כוח רך' — משמשים כהוכחה מוחשית לכך,״ אומר קורט.
הצלחות של מפלגת AK
בריזה מצביע על מספר תוצאות מוחשיות שנבעו ממשל יעיל: השקעה תשתיתית מסיבית הנראית מדי יום במנהרות ובגשרים של איסטנבול, המשפרת את רמת החיים של האזרחים.
התמ"ג לנפש עומד היום על יותר מ‑$18,000, עלייה ממצב של קצת יותר מ‑$3,000 ב‑2001.
שיפורים דומים החלו להיראות גם בצמיחת הייצוא, במדדי הפיתוח האנושי ובהפחתת העוני באותה תקופה.
ארת'ם מונה שלוש השגים מתמשכים של מפלגת AK שעיצבו את אופייה הלאומי של טורקיה ברבע המאה האחרונה.
ראשית, "השינוי יוצא הדופן" בתעשיית ההגנה תחת שלטון מפלגת AK. טורקיה הפכה למפתחת, יצרנית ויצואנית מובילה של מערכות אוויריות בלתי מאוישות, המוכרות לכ‑40 מדינות, כולל חברות נאט"ו והאיחוד האירופי.
שנית, הישגים במדיניות החוץ: הגנה מוצלחת על זכויות ואינטרסים במזרח הים התיכון, התרומה המשמעותית ביותר לסיום מלחמת האזרחים בסוריה ולהשבת יציבות, תיווך במלחמת רוסיה‑אוקראינה, תגובה נחרצת למלחמתה הג'נוסיידית של ישראל בעזה, ופסגת נאט"ו באנקרה ב‑7–8 ביולי.
שלישית, עיגון דמוקרטי: סיום "עידן ההפיכות" שהפריע מדי פעם לפוליטיקה בין 1960 ל‑2000.
״העובדה שמדינה, יחד עם העם, התנגדה למאמצי ההפיכה ב‑15 ביולי 2016 ייצגה ניצחון גדול והישג מתמשך לדמוקרטיה הטורקית,״ אומר ארת'ם.
אוצר רואה בחיזוק הדמוקרטיה, בהרחבת החירויות ובהעמקת זכויות האדם היסודיות את ההישגים הגדולים ביותר של מפלגת AK.
הצבת רצון העם והקלפי במרכז הלגיטימיות העמיקה את יסודות הדמוקרטיה. פתרון סוגיות כמו החיג'אב הוציא מקורות הישרדות ממושכים של קונפליקט, והבטיח שאנשים לא יודרו מחינוך או מחיים ציבוריים בגלל אמונות או זהויות, הוא אומר.
״אחת התכונות המגדירות של מנהיגותו הפוליטית של ארדואן הייתה ביטחונו בתמיכה העממית וגישתו לפיה הלגיטימיות הפוליטית נובעת ישירות מרצון העם,״ הוא אומר.
