האקדמיה למודיעין הלאומי של טורקיה פרסמה דו"ח שכותרתו "האנטומיה של ההתפשטות הישראלית", הקובע כי מדיניות ההתפשטות של ישראל אינה מוגבלת עוד לסוגיה הפלסטינית, אלא הפכה לבעיה ביטחונית מבנית המייצרת חוסר יציבות במרחב גיאוגרפי נרחב, מהמזרח התיכון ומזרח הים התיכון ועד הים האדום וקרן אפריקה.
הדו"ח, הבוחן את היסודות ההיסטוריים, האידיאולוגיים, הפוליטיים והצבאיים של מדיניות ההתפשטות הישראלית, מנתח בהרחבה את שאיפתה של ישראל להגמוניה אזורית, את תפקידה של התמיכה האמריקאית ואת הסיכונים הביטחוניים הנובעים ממדיניות זו עבור טורקיה.
בדו"ח הודגש כי ישראל מגדירה את ביטחונה באמצעות שמירה על מדינות שכנות חלשות, מפוצלות וחשופות להתערבות חיצונית, בעוד שטורקיה רואה בחיזוק הריבונות, השלמות הטריטוריאלית והיכולות המוסדיות של מדינות האזור בסיס לביטחון אזורי.
בהקשר זה צוין כי חילוקי הדעות בין טורקיה לישראל אינם נובעים רק מהסוגיה הפלסטינית או ממתיחויות דיפלומטיות נקודתיות, אלא מעימות בין שתי תפיסות ביטחון שונות באשר לעתיד הסדר האזורי.
"ההתפשטות הישראלית הפכה לבעיה ביטחונית עולמית"
נשיא האקדמיה למודיעין הלאומי, פרופ' טַלְחָה קֶסֶה, הדגיש בהקדמה לדו"ח כי פעולותיה של ישראל בעזה, שהגיעו לכדי רצח עם, הכיבוש שלה בגדה המערבית, ההופך לסיפוח מנהלי, והתרחבות נוכחותה הצבאית בלבנון ובסוריה מהווים איום חמור על השלום האזורי והעולמי.
קסה ציין כי ישראל פועלת להרחיב את מרחב הפעולה שלה על פני שטח המשתרע מסוריה ועד מזרח הים התיכון, ומהים האדום ועד קרן אפריקה, והדגיש כי מדובר בבעיה ביטחונית עולמית החורגת מגבולות הסוגיה הפלסטינית.
לדבריו, מדיניותה התוקפנית של ישראל פוגעת גם בהיתכנות מימוש פתרון שתי המדינות, בעוד שהממשלה בתל אביב מנסה להפעיל לחץ על גורמים אזוריים שאינם מתיישרים עם מדיניותה ולערער את יציבותם.
קסה קבע כי גישה זו "מרחיבה ומעמיקה את מעגל האש שבו נתון האזור".
הדו"ח מציין כי ההתפשטות הישראלית אינה תוצאה של העדפותיה של ממשלה מסוימת או של תגובה ביטחונית זמנית, אלא הפכה למנגנון שבו החיפוש אחר לגיטימציה אידיאולוגית, השיח הביטחוני, התחזקותם של גורמים רדיקליים במוסדות המדינה והעוצמה הצבאית מזינים זה את זה.
מזרח הים התיכון וסומלילנד כחלק מאסטרטגיית כיתור טורקיה
אחד הנושאים המרכזיים בדו"ח הוא המהלכים הדיפלומטיים והצבאיים של ישראל שנועדו להגביל את השפעתה האזורית של טורקיה.
על פי המחקר, ישראל נכנסת לתחרות אסטרטגית עם טורקיה במרחב נרחב, ממזרח הים התיכון ועד הבלקן ומהים האדום ועד קרן אפריקה. במסגרת זו, ממשלת ישראל שואפת לצמצם את מרחב הפעולה של טורקיה באמצעות שותפויות ביטחוניות, מיזמי אנרגיה ויוזמות דיפלומטיות.
בהקשר זה צוין כי היחסים הביטחוניים, האנרגטיים והפוליטיים שמפתחת ישראל עם יוון ועם הממשל היווני-קפריסאי בדרום קפריסין הם חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שנועדה לכתר את טורקיה.
הדו"ח מפנה תשומת לב להסכם הביטחוני שנחתם בין ישראל ליוון, ומדגיש כי ישראל מנסה להפוך מיזמי אנרגיה וקישוריות במזרח הים התיכון לכלים אסטרטגיים העלולים להגביל את מעמדה האזורי של טורקיה.
עוד צוין כי יש לבחון את שילובן של מדינות כמו איחוד האמירויות הערביות והודו ברשתות הביטחון והסחר הרחבות של ישראל גם בהקשר של המאמצים להותיר את טורקיה מחוץ לנתיבי הקישור האזוריים.
החלטתה של ישראל להכיר בסומלילנד נבחנת בדו"ח כביטוי נוסף לאסטרטגיה זו בקרן אפריקה.
הדו"ח מזכיר כי ב-26 בדצמבר 2025 הפכה ישראל למדינה הראשונה שהכירה בסומלילנד כמדינה עצמאית. עוד צוין כי ביקורו של נשיא הממשל האזורי של סומלילנד בישראל ביוני 2026 ופתיחת שגרירות סומלילנד בירושלים מעידים על כך שהיחסים בין הצדדים חרגו מעבר להכרה סמלית.
על פי ההערכה המוצגת בדו"ח, מיקומה האסטרטגי של סומלילנד, בסמוך למפרץ עדן ולמצר באב אל-מנדב, עשוי להעניק לישראל מרחב פעולה חדש בים האדום ובקרן אפריקה.
מנגד, הודגש כי טורקיה ממשיכה לדבוק בגישתה המבוססת על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של סומליה, ותומכת בפיתוח יכולותיה הביטחוניות, הצבאיות והמוסדיות של המדינה.
הדו"ח מזהיר כי המהלך הישראלי בסומלילנד עלול לפגוע בשלמותה הטריטוריאלית של סומליה ולהחריף את הסכסוכים הקיימים באזור, תוך יצירת סיכון להתפשטות חוסר היציבות בקרן אפריקה למרחב גיאוגרפי רחב יותר.
סוריה: שתי תפיסות ביטחון מנוגדות
הדו"ח קובע כי ההבדל בין תפיסות הביטחון האזוריות של טורקיה וישראל בא לידי ביטוי באופן הבולט ביותר בסוריה.
על פי המחקר, ישראל מנסה להגביל את היכולות הצבאיות והמוסדיות של המדינה הסורית הנמצאת בתהליך שיקום.
עוד צוין כי ממשלת ישראל רואה בהתחזקות השלטון המרכזי בסוריה ובאיחודה מחדש של המדינה סיכון לחופש הפעולה שלה.
הדו"ח קובע כי ישראל מנסה ליצור מציאות חדשה בשטח באמצעות פעילותה הצבאית ברמת הגולן ובדרום סוריה, ובמקביל מנצלת את המתיחויות החברתיות והעדתיות בא-סווידא כעילה להתערבות.
לעומת זאת, גישתה של טורקיה מבוססת על שמירת שלמותה הטריטוריאלית של סוריה, בנייה מחדש של יכולות השלטון המרכזי וצמצום חולשות מבניות המאיימות על הביטחון האזורי.
בהקשר זה נקבע כי ניסיונותיה של ישראל למנוע את התחזקותה של סוריה נועדו גם להגביל את השפעתה של טורקיה באזור.
ההתפשטות אינה מוגבלת לכיבוש צבאי
הדו"ח מצביע על שלושה ממדים משלימים של ההתפשטות הישראלית: טריטוריאלי, משפטי-מנהלי ודמוגרפי.
על פי המחקר, ההתפשטות הטריטוריאלית מתבצעת באמצעות כיבושים צבאיים ויצירת אזורים הנתונים לשליטה בפועל; ההתפשטות המשפטית-מנהלית נועדה לקבע את הכיבוש באמצעות הסדרים חוקיים ומוסדיים; ואילו ההתפשטות הדמוגרפית מתבטאת בעקירת אוכלוסיות ממקומן ובשינוי ההרכב הדמוגרפי של אזורים מסוימים.
בדו"ח נקבע כי לאחר 7 באוקטובר חל מפנה משמעותי באסטרטגיית ההתפשטות ארוכת השנים של ישראל, וכי פעולותיה בעזה, שהגיעו לכדי רצח עם, מייצגות שלב חדש במדיניות זו.
עוד הודגש כי פעילות ההתנחלויות הבלתי חוקיות בגדה המערבית וההסדרים המנהליים שמקדמת ישראל מעמיקים את הפיצול בשטחים הפלסטיניים ושוחקים את היתכנות מימוש פתרון שתי המדינות.
המחקר מציין כי הימין הרדיקלי, שבעבר היה בשולי הפוליטיקה הישראלית, עבר למרכז מנגנוני קבלת ההחלטות, וכי השתלבותן של תנועות המתנחלים בשטחים הכבושים במוסדות המדינה תורמת להפיכת מדיניות ההתפשטות לקבועה.
לפיכך, הדו"ח מצביע על האפשרות שחילופי ממשלה בישראל לא יספיקו כשלעצמם כדי להביא לסיום מדיניות ההתפשטות הקיימת.
העליונות הצבאית של ישראל אינה מבטיחה הגמוניה מתמשכת
הדו"ח קובע כי יכולותיה הצבאיות והטכנולוגיות של ישראל התחזקו במידה ניכרת הודות לתמיכת ארצות הברית, וכי יכולות אלו מאפשרות לה לבצע פעולות צבאיות גם בזירות מרוחקות. עם זאת, הודגש כי יכולותיה אינן מספיקות כדי לנהל באופן עצמאי מלחמות ממושכות ובעצימות גבוהה.
על פי ההערכה המוצגת במחקר, מלחמת ארצות הברית וישראל נגד איראן חשפה את תלותה המבנית של ישראל בוושינגטון בכל הנוגע ליכולת לשמר את עוצמתה הצבאית לאורך זמן.
במקביל, צוין כי התגברות הביקורת על ישראל בדעת הקהל הבינלאומית בעקבות רצח העם בעזה, ובמיוחד בקרב הדורות הצעירים בארצות הברית, יוצרת אי-ודאות באשר לעתיד התמיכה האמריקאית.
הדו"ח מדגיש כי אף שישראל מסוגלת להשיג יתרונות בטווח הקצר מול מדינות האזור באמצעות עליונותה הצבאית, היא אינה מצליחה לתרגם יתרונות אלו להגמוניה אזורית מתמשכת.
עוד נקבע כי תפיסת הביטחון הישראלית, המבוססת על החלשת יכולותיהן של המדינות השכנות, יוצרת בטווח הארוך עוינות חדשה, עילות לפעולות תגמול וחיפוש אחר חלופות ביטחוניות, ובכך שוחקת גם את ביטחונה של ישראל עצמה.
תהליך "טורקיה ללא טרור" יחזק את החוסן האזורי
הדו"ח מדגיש כי יכולתה של ישראל להתערב באזור אינה נשענת רק על עליונותה הצבאית, אלא גם על חולשות אתניות, עדתיות וחברתיות במדינות הסובבות אותה.
בהקשר זה הודגשה חשיבותו של תהליך "טורקיה ללא טרור ואזור ללא טרור" כמרכיב אסטרטגי לחיזוק החוסן האזורי באמצעות העמקת הקשרים בין הקהילות הטורקיות, הכורדיות והערביות.
על פי הדו"ח, הצלחת התהליך תקשה על גורמים חיצוניים לנצל הבדלים אתניים וקווי שבר חברתיים ככלים להתערבות, ותתמוך במיוחד בלכידות הפוליטית והחברתית במרחב שבין טורקיה, עיראק וסוריה.
טורקיה מציעה ארכיטקטורת ביטחון חלופית ליציבות אזורית
בחלק העוסק בטורקיה, הדו"ח מדגיש את חשיבותו של סדר אזורי המבוסס על מדינות ריבוניות בעלות יכולות מוסדיות חזקות, כחלופה לתפיסת הביטחון הישראלית הנשענת על חולשת המדינות הסובבות אותה.
על פי המחקר, האסטרטגיה הטורקית צריכה להתמקד בהובלת ארכיטקטורת ביטחון הוגנת, משתפת ופלורליסטית באמצעות פיתוח שיתופי פעולה רב-שכבתיים עם גורמים אזוריים שונים, ולא ביצירת גוש הגמוני חדש נגד ישראל.
גישה זו מבוססת על חיזוק ריבונותן של מדינות האזור, ובראשן פלסטין, סוריה ולבנון, צמצום חללים ביטחוניים והגברת החוסן המוסדי מפני התערבויות חיצוניות.
נשיא האקדמיה, קסה, הדגיש גם הוא בהקדמה לדו"ח כי תפיסת הביטחון של טורקיה מבוססת על "חיזוק ריבונותן, שלמותן הטריטוריאלית ויכולותיהן המוסדיות של מדינות האזור", בעוד שגישתה של ישראל נשענת על השארת הגורמים הסובבים אותה חלשים וחשופים להתערבות.
לסיכום, הדו"ח קובע כי הגבלת ההתפשטות הישראלית בטווח הארוך אינה יכולה להתבסס על מאזן הכוחות הצבאי בלבד, אלא מחייבת חיזוק פוליטי, כלכלי ומוסדי של מדינות האזור.
