על פי דיווח בעיתון הישראלי "מעריב", הצבא הישראלי צרך – במהלך מלחמה שנמשכה פחות משלוש שנים – כמות תחמושת השווה לזו שבה השתמש במשך 30 השנים שקדמו לה. העיתון ציין כי הדבר מעיד על לחץ גובר המופעל על כוח האדם, הציוד והמשאבים הכספיים.
עוד צוין בעיתון כי היקף הפעילות של חיל האוויר הישראלי באותה תקופה היה שווה ערך לכ-9 שנות פעילות בתנאים רגילים, בעוד שטנקים ונגמ"שים עשו שימוש באלפי מנועים.
עיתון "מעריב" ציין כי בעוד שניתן להחליף או לתקן כלי רכב וציוד צבאיים, קשה הרבה יותר לתקן את הנזק שנגרם לכוח האדם.
על פי הדיווח, 1,138 אנשי כוחות הביטחון – לא כולל אנשי ארגוני ביטחון ישראליים אחרים – קיפחו את חייהם בשורות הצבא בלבד. בנוסף, 11,730 איש תועדו כמי שסבלו מפציעות פיזיות או נפשיות. עוד צוין כי אלפים נוספים סבלו מטראומה נפשית וצפויים להתווסף לנתון זה.
שחיקת כוח האדם
סימני שחיקה ניכרים גם בקרב אנשי הקבע. מספר משמעותי מאלו המוצעים להם תפקידי פיקוד בוחרים תחת זאת בתפקידים עורפיים ותובעניים פחות, או עוזבים את הצבא כליל.
במקביל, צבא ישראל מפעיל בממוצע 53,000 אנשי מילואים בשירות פעיל מדי יום.
עיתון "מעריב" דיווח כי חודש אחד של שירות מילואים בשנה שעברה עלה כ-2.1 מיליארד שקלים (703 מיליון דולר). סכום זה, כך צוין, שווה ערך לעלותם של שבעה מטוסי קרב מסוג F-35 או 70 טנקי מרכבה.
כוחות ישראליים פרוסים כעת באזורים שהעיתון מגדיר כשלושה "אזורי ביטחון" הממוקמים בעזה, בלבנון ובסוריה. פריסה זו כוללת גם את הגדה המערבית הכבושה; על פי הדיווחים, הגדה המערבית מרכזת את החלק הגדול ביותר מכוח האדם הצבאי.
ברצועת עזה, חמישה גדודים של צבא ישראל פרוסים לאורך מה שמכונה "הקו הצהוב", המשתרע על פני כ-60 אחוזים מהשטח. בנוסף, שני גדודים מתוגברים פועלים באזור הגבול.
