במשטרים פרלמנטריים רבים בעולם, ממשלת מיעוט — כלומר ממשלה שהסיעות המרכיבות אותה מחזיקות בפחות ממחצית המושבים בפרלמנט — נחשבת למנגנון שלטוני לגיטימי ושגרתי.
בישראל, אף שחוק יסוד, הממשלה אינו מחייב רוב של שישים ואחד חברי כנסת כדי להקים ממשלה אלא רק רוב רגיל מבין המצביעים בהצבעת האמון, התגבשה לאורך השנים מסורת פוליטית של קואליציות רוב רחבות.
מחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראים כי מעולם לא הוקמה בישראל ממשלת מיעוט מיד לאחר בחירות, וכי כל ממשלות המיעוט בהיסטוריה של המדינה נוצרו באמצע הקדנציה בעקבות התפוררות קואליציונית ופרישת שותפות.
מצבים אלה הובילו כמעט תמיד לשיתוק חקיקתי, להאשמות בהיעדר לגיטימציה ציבורית ולפיזור מוקדם של הכנסת.
משברי הקואליציה הראשונים
תופעת ממשלות המיעוט הופיעה בישראל כבר בשנותיה הראשונות, כאשר מחלוקות פנימיות פירקו את הרוב של מפלגת השלטון מפא"י.
בשנת 1951 הפכה ממשלתו השנייה של דוד בן-גוריון לממשלת מיעוט לאחר שמפלגות החזית הדתית המאוחדת פרשו ממנה בעקבות משבר סביב החינוך הדתי במחנות העולים, מצב שהוביל תוך זמן קצר להתפטרות הממשלה ולהליכה לבחירות מוקדמות.
תרחיש דומה נרשם בשנת 1974, כאשר ממשלתה של גולדה מאיר איבדה את הרוב הפרלמנטרי שלה בעקבות הזעזועים הפוליטיים שלאחר מלחמת אוקטובר.
גם בשנת 1990 ידעה ישראל ממשלת מיעוט מובהקת, כאשר ראש הממשלה יצחק שמיר הנהיג ממשלה צרה ונטולת רוב במשך כשלושה חודשים לאחר פרישת מפלגת העבודה במה שנודע כ"תרגיל המסריח", עד שהצליח לצרף מפלגות ימין קטנות ולייצב מחדש רוב של שישים ושניים חברי כנסת.
ממשלת רבין והתמיכה מבחוץ
הדוגמה המוכרת והמשמעותית ביותר לממשלת מיעוט מתפקדת בישראל היא ממשלתו השנייה של יצחק רבין בשנות התשעים.
לאחר שמפלגת ש"ס פרשה מהקואליציה בשנת 1993 על רקע המשא ומתן המדיני, נותרה הממשלה עם חמישים ושישה חברי כנסת בלבד.
בניגוד לממשלות מיעוט קודמות שקרסו במהירות, ממשלת רבין ובהמשך ממשלת שמעון פרס שרדו עד שנת 1996 בזכות רשת ביטחון פרלמנטרית שהעניקו להן מבחוץ חמישה חברי כנסת מהסיעות הערביות חד"ש ומד"ע.
הסדר זה איפשר לממשלה להעביר החלטות היסטוריות, ובראשן הסכמי אוסלו, אך במקביל עורר סערה פוליטית חריפה מצד האופוזיציה בראשות בנימין נתניהו, שתקפה את עצם הלגיטימיות של ממשלת מיעוט הנשענת על תמיכה חיצונית כדי להכריע בסוגיות גורליות.
קריסת ממשלת ברק
בשנת 2000 הגיע מודל ממשלת המיעוט בישראל לשפל חסר תקדים של פגיעות פרלמנטרית.
ערב יציאתו של ראש הממשלה אהוד ברק לוועידת קמפ דיוויד, פרשו מהקואליציה שלו מפלגות ש"ס, ישראל בעלייה והמפד"ל, והותירו את הממשלה עם בסיס תמיכה של שלושים חברי כנסת בלבד מתוך מאה ועשרים.
ממשלה זו, שזכתה לכינוי "ממשלת שלושים המנדטים", המשיכה לכהן במשך כחמישה חודשים כשהיא נטולת יכולת להעביר חוקים או תקציב, ונתונה לאיומי אי-אמון מתמידים מצד האופוזיציה.
חוסר היכולת לתפקד ללא רוב בכנסת אילץ את ברק להתפטר בסוף שנת 2000 ולהוביל לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה.
ממשלות שבריריות בעשור האחרון
בעשור האחרון חזרה סוגיית ממשלות המיעוט והממשלות הצרות למרכז הבמה הפוליטית על רקע המשבר החוקתי והמבוי הסתום של מערכות הבחירות החוזרות.
בשנים 2019 ו-2020 נידונה בהרחבה האפשרות להקים ממשלת מיעוט כאמצעי לשבירת השיתוק הפוליטי, אך המהלך נבלם בשל התנגדות פוליטית עזה.
ביוני 2021 הוקמה ממשלת החילופים בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד שנשענה על שישים ואחד חברי כנסת, אולם לאחר פרישת חברי כנסת מתוך הקואליציה באביב 2022 היא הפכה בפועל לממשלת מיעוט משותקת שקרסה והובילה לבחירות חדשות.
ההיסטוריה הפרלמנטרית של ישראל ממחישה כי בעוד שהחוק מאפשר ממשלות מיעוט, התרבות הפוליטית המקומית הופכת אותן לבלתי יציבות ולכלי מעבר בלבד בדרך לבחירות נוספות.
מקור: TRT World and agencies
