טכניקון, הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, לפי ריאיון של פרופ’ עדי רדיאן, מומחית לטיפול במזהמים, לעיתון כלכליסט — במתחם שדה דב בצפון תל אביב דווח על ממצאים חריגים של PFAS בקרקע ובקידוחים, כאשר הבירור המשמעותי התחדד לאחר שיווק הקרקעות, על רקע ביקורת כי לאורך שנים לא גובשה מדיניות ברורה ולא הוטמעו גבולות וכללי פיקוח מחייבים בתחום.
PFAS, המכונים לעיתים “כימיקלים לנצח”, הם משפחה רחבה של תרכובות יציבות שקשה לפרק, ועל פי המידע שנמסר הן עלולות לחדור לקרקע ולמי תהום במוקדים הקשורים לשימושים תעשייתיים וביטחוניים, לרבות קצפי כיבוי באתרים צבאיים, שדות תעופה ומתקני דלק.
בשדה דב דווח כי בקידוחים אותרו רמות גבוהות במיוחד ביחס לתקן, נתון שמחדד את החשש למוקד זיהום מתמשך שעלול להתעורר מחדש בכל אירוע גשם באמצעות שטיפה לעומק הקרקע או נגר עילי, ולהשליך גם על אזורים סמוכים, כולל המרחב החופי.
בהיבט ההתמודדות, האחריות המרכזית מוטלת על ישראל והרגולטורים שלה. אין מדובר ב“פתרון קסם” נקודתי.
נדרשים צעדים מערכתיים, ברורים וקבועים. הזיהום חייב להיעצר במקור. מתקנים ומפעלים צריכים להיות מחויבים לטפל בשפכים לפני הגעה לביוב ולקרקע.
שימוש ב-PFAS צריך להיות תחת פיקוח ורישוי מחמיר.
שימושים לא חיוניים צריכים להצטמצם, וחלופות צריכות להיכנס במקום. ניטור עקבי של מי תהום ושל המרחב הימי ליד מוקדים מוכרים חייב להתבצע לאורך זמן.
במתחמי בנייה הדגש צריך להישאר על ניהול סיכונים רציף.
בדיקות קרקע ומים צריכות להתבצע בכל שלב. נדרשים כיסוי ובידוד שמפחיתים חשיפה. מעקב ארוך טווח חייב להימשך גם אחרי תחילת האכלוס.
ובסוף—אחריות ועלות צריכים להישאר אצל הגורמים המזהמים, לא אצל הציבור. כך ניתן למנוע חזרת זיהום והתרחבות של מוקדים חדשים.
