השאלה הגדולה שלא נענתה אחרי החתימה על מזכר ההבנות הביניים בן 14 הנקודות בין איראן לארה"ב היא מה ייעשה למאגר האורניום המעושר מאוד של איראן.

בעוד שההסכם מסיים את העימותים ומניח מסגרת למשא ומתן רחב יותר, הוא מדחה את הבעיה הטכנית הקשה ביותר: כיצד תכנן הגרעין של איראן ייכנס לפיקוח בינלאומי.

בזמנים שונים דרשה ארצות הברית מאיראן להפסיק כל העשרת אורניום. איראן מתעקשת שלא תוותר על מה שהיא רואה כזכותה להעשיר אורניום. המזכר מתמודד עם סוגיה זו באמצעות מנגנון דילול שיופעל בפיקוח בינלאומי.

גורלו של התוכנית הגרעינית של איראן, שהנשיא האמריקאי טראम्प ציין כעילה המרכזית למלחמה, עלול לשאת את הסיכון הגדול ביותר לפרום את ההסכם.

טראמפ הדגיש את מחויבותה של איראן לא לפתח נשק גרעיני, אך זה במידה רבה חזרה על התחייבויות ותיקות של טהראן.

הנקודה שבה השיחות עלולות להתנפץ היא מה לעשות עם מאגר האורניום שקרוב לרמת נשק. טראמפ אמר שהוא רוצה שהוא יישלח החוצה או יושמד. איראן לא רוצה אף אחת מהאפשרויות הללו, אם כי היא ציינה נכונות אפשרית לדלל את החומר.

מה בעצם אומר המזכר?

הוראות הגרעין מופיעות לקראת סוף ההסכם בן 14 הנקודות.

הסעיף ה‑8 הוא הסעיף המרכזי. איראן מאשרת מחדש כי «לא תרכוש ולא תפתח נשק גרעיני». שני הצדדים מסכימים כי גורל מאגרי האורניום המועשרים של איראן (ובנושאים גרעיניים אחרים, כולל צרכי הגרעין של איראן) יטופל «מיידית» בהסכם הסופי שיוסכם בתוך 60 יום.

שיטת מינימום שצוינה היא דילול (down‑blending) של אורניום מועשר מאוד באתר בפיקוח הסוכנות הבין‑לאומית לאנרגיה אטומית (סבאו). בכירים אמריקאים תארו זאת כ"רצפה, לא תקרת" , וקראו לויתור של איראן לדון בדילול המאגר "ניצחון משמעותי", כשהם מוסיפים שהם ידחפו ליותר בשיחות הסופיות.

החומר המועשר נשאר כיום באיראן, כאשר פרטים נוספים על רמות ההעשרה ונושאים אחרים נדחים.

גישה זו שומרת על מעמד־קוו זמני במקום פירוק מלא של היכולות, בשונה מדרישות קפדניות קודמות.

מה בדיוק זה 'דילול'?

דילול פירושו ערבוב של אורניום שעשיר מאוד עם אורניום שבו ריכוז איזוטופ הב裂 fissile U‑235 נמוך הרבה יותר.

האורניום לא נהרס או נזרק; במקום זאת הוא מומר לחומר המתאים לדלק גרעיני אזרחי במקום לשימוש בנשק.

התהליך אינו חדש. איראן עצמה ביצעה דילול מוגבל של האורניום שלה בעושר של 60 אחוז בשנת 2024, לפי דוחות סודיים של הסוכנות הבין‑לאומית לאנרגיה אטומית, אף על פי שפקחים אמרו שטהראן חידשה מאוחר יותר את הייצור של אורניום מועשר מאוד.

התהליך כבר מובן היטב ושימש בהסכמי שליטה בנשק קודמים, כולל אחרי המלחמה הקרה ובמהלך הסדרים גרעיניים קודמים עם איראן.

מה מציעה הסבאו?

המזכר משאיר את מרבית פרטי היישום בידי הסוכנות הבין‑לאומית לאנרגיה אטומית.

הסוכנות אמרה ביום חמישי שהיא מוכנה להתחיל להגדיר את "הצעדים הממשיים" הנדרשים ליישום הסכם בין ארה"ב לאיראן לסיום המלחמה במזרח התיכון.

"עכשיו תורי לשבת עם עמיתינו האמריקאים, עמיתינו האיראנים, ולהתחיל לגבש את הצעדים הממשיים שידרשו להינקט," אמר ראש הסבאו רפאל גרוסי לעיתונאים בג'נבה.

"זו פעולה מורכבת מאוד וזה לא סוד, לכן נצטרך להיות מדויקים מאוד, מאוד," אמר גרוסי, והוסיף שהתוצאה תלוייה "ברצון הפוליטי של שני הצדדים".

"כל דבר יכול לעבוד כששני הצדדים מחליטים שהם רוצים שמשהו ייעשה," אמר, וציין שהם מסתמכים על ארגונו שיאמר "מה נדרש".

הסבאו מעריכה שלאיראן היו כ‑440 קילוגרמים של אורניום מועשר ל‑60 אחוז, קרוב לרמה הנדרשת לנשק, כאשר ישראל וארצות הברית פתחו במתקפותיהן הראשונות ביוני אשתקד.

איראן אז השעתה את שיתוף הפעולה עם הסוכנות ופקחים לא ראו את החומר מאז.

מועצת המנהלים של משמרת הגרעין של האו"ם אישרה בשבוע שעבר החלטה מערבית שדרשה מאיראן לספק מיד מידע וגישה למאגרי האורניום ולמתקני הייצור שלה.

טהראן תקפה את ההחלטה כ"קוטעת-פעולות" בזמן שניהלו שיחות, וטענה שהיא "מונעת על ידי מניעים פוליטיים", טענה שגרוסי הכחיש בתוקף.

חרדות אזוריות

ישראל ומדינות ערב, ובעיקר מדינות המפרץ כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, הביעו זמן רב דאגה עמוקה לגבי התוכנית הגרעינית של איראן.

נושאים מרכזיים כוללים את חשאיותה של איראן והיסטוריית אי‑ציות, מאגרים של אורניום ברמת‑נשק (60 אחוז) שמקצרים את זמן ה"פריצה" לחומר ברמת נשק (90 אחוז) ופוטנציאל לכך שמדינה מצוידת בנשק גרעיני תעצים פרוקסי אזוריים, תשנה את מאזן הכוחות או תגרום להתרחבות התפשטות גרעינית.

מדינות אלה רואות באורניום מועשר מאוד איום ישיר, לא רק עניין של אנרגיה אזרחית. דחיית ההכרעה הסופית על ידי המזכר משמרת את המתחים, שכן השכנות דואגות מכל הסכם שישאיר תשתית העשרה משמעותית או מאגר תחת שליטה איראנית.

דילול הוא תהליך סטנדרטי שהוא תאורטית הפיך אך מנטרל למעשה את הפוטנציאל השימושי בנשק אם נעשה באופן יסודי ומתועד.

בדרך כלל מבוצע במתקני העשרה תחת חותמות, מצלמות ופיקוח פקחים של הסבאו, ומומחים מציינים שניתן לבצעו "באתר" ללא ייצוא, כפי שמוזכר במזכר.

מאגרי חומר דורשים מאמץ ואימות נרחבים כדי למנוע הסטה. דוחות אנליסטים מדגישים שהמעקב של הסבאו חיוני לבניית אמון, לאור אי‑הציות איראנית בעבר. חלק רואים בכך ויתור, אחרים רואים בכך בלתי מספק אם ההעשרה תשוב בקנה מידה רחב.

בסך הכל, המזכר קונה זמן באמצעות הפסקת אש ומניח מסלול, אך משאיר את הפרטים הגרעיניים הקשים ביותר למשא ומתן הסופי.