הממשלה הישראלית אישרה בפעם האחרונה ביום ראשון הצעה המגדירה את אירועי 1915 בין העות'מאנים והארמנים כ"ג'נוסייד" — מונח היסטורי שנוי במחלוקת של טורקיה מזה זמן רב.
אנקרה טוענת כי התקופה הייתה טרגדיה משותפת שבה סבלו שתי הקהילות, ולא מסע חד־צדדי, והציעה שוב ושוב הקמת ועדה משותפת של היסטוריונים טורקיים, ארמניים ובינלאומיים לבחינת האירועים.
ישראל, המתמודדת עם גינויים בינלאומיים על מה שתואר ברשויות מסוימות כהשמדה של הפלסטינים בעזה, החליטה להיכנס לסוגיה המורכבת — לפי טענות כדי לפגוע באנקרה, שתפסתה עמדת מובילה בהתנגדות למדיניות ההתרחבות של תל‑אביב במזרח התיכון.
התזמון היה משמעותי. ההחלטה התקבלה בזמן שישראל מתמודדת עם הליכים בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) באשמת השמדת עם בעזה, ובזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו עומד בפני צו מעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC).
מבקרים באזור קפדו להצביע על האירוניה בממשלת ישראל שמואשמת בעבירות כבדות המיישמת את אותו תווית ככלי דיפלומטי נגד בעל ברית בנאט"ו.
ניסיון כושל לעורר תגובה מאנקרה
משרד החוץ הטורקי הגיב בנימה חריפה. הוא ציין כי ישראל משתמשת בהכרה מאותו עשור כדי להסיט תשומת לב מפשעיה נגד הפלסטינים בעוד היא נתונה לביקורת בבית הדין הבינלאומי לצדק.
אנקרה הייתה ואינה אחת המבקרות החריפות ביותר של המערכה הישראלית בעזה, תוך דרישה חוזרת לנקיטת צעדים של חשבון־נפש על מה שהיא מכנה את "מדיניות ההתרחבות וההכרה הבלתי־יציבה" של תל‑אביב באזור.
בעוד ממשלת נתניהו מבודדת דיפלומטית ונקלעה לקשיים משפטיים, ההכרה באירועי 1915 נראית פחות כהתמודדות היסטורית כנה ויותר כפעולת תגמול נגד המדינה שמובילה קריאות לאחריות של ישראל. המבקרים אומרים שמדובר במהלך שמטרתו לעורר את אנקרה ולא לכבד את זכר הארמנים — שימוש בטרגדיה בת מאה שנה ככלי ענישה נגד טורקיה על עמדתה בעזה.
אזרבייג'ן מבקרת את ישראל על הצעד
אולי התגובה המפתיעה ביותר הגיעה מבאקו. אזרבייג'ן, שותפה קרובה של ישראל בתחום האנרגיה וההגנה, קראה בפומבי לישראל לשקול מחדש את החלטתה להכיר באירועי 1915.
הגינוי מסמל עד כמה מהלך זה נתפש כלא מחושב. באקו השקיעה בשותפות האסטרטגית שלה עם אנקרה, במיוחד מאז מלחמת קרבאך השנייה, ואין לה אינטרס לראות מחלוקת היסטורית עתיקה מעוררת שוב מתחים בדרום הקווקז.
למרות שמירה על יחסים קרובים עם ישראל, אזרבייג'ן ביקרה את הצעד והציעה כי תל‑אביב טעתה בהערכת המחיר הפוליטי מול שותפותיה המוסלמיות הקרובות.
ארמניה: מהלך חסר משמעות
התגובה המבוררת ביותר הגיעה מירוואן עצמם. ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן אמר כי ארמניה לא רואה צורך להגיב להכרה הישראלית, וטען כי הימנעות מ'השימוש כנשק' בסוגיה היא לטובת המדינה.
ארמניה, שלכאורה הייתה אמורה להיות הנהנית מהמחווה הישראלית, התרחקה באופן בפועל מהמהלך.
לאחר שנים של מאמצי נרמול זהירים הן עם טורקיה והן עם אזרבייג'ן, בירוואן אין תיאבון למחווה סימבולית שעשויה לפתוח מחדש פצעים ישנים ולבטל התקדמות אחרונה.
ממשלת פשיניאן נראית מבינה את מה שלדברי המבקרים ישראל לא הבינה: החזרת 1915 למשחקים גיאופוליטיים אינה משרתת את האינטרסים של אף אחד, ובוודאי לא את אלה של ארמניה.
פשיניאן חזר ואמר לאחר ניצחונו בבחירות ביוני 2026 כי הבטחת שלום מתמשך עם אזרבייג'ן נותרה עדיפות אסטרטגית של ממשלתו, וטען שנרמול הקשרים עם באקו חיוני לביטחון לטווח הארוך, לצמיחה הכלכלית וליציבות האזורית של ארמניה.
כיוון חדש ביחסי טורקיה‑ארמניה
המהלך של ישראל נפל ברגע לא נוח. טורקיה וארמניה השקיעו בשנה החולפת בשיקום זהיר של היחסים, עם שיחות נרמול, דיונים על הגבול ויוזמות קישור בין אנשים שעם הזמן מנסים לפרק עשורים של קיפאון ביחסים.
במקביל, טורקיה ואזרבייג'ן העמיקו את בריתן, במיוחד באמצעות שיתופי פעולה בתחום ההגנה, פרויקטים לחיבור אזורי ועמדות משותפות לגבי עזה, בשלהן שתיהן גינו את הפעולות הישראליות.
על רקע דיפלומטיה אזורית זהירה זו, ההכרזה הישראלית על 1915 נראית מנותקת יותר ויותר. במקום ליצור שסע בין אנקרה, באקו וירוואן, המהלך עורר דווקא ביקורת מאזרבייג'ן ותגובה צוננת מארמניה, ובו בזמן חיזק את הנרטיב הטורקי שלפיו ישראל משתמשת בעוינות היסטורית כדי להתחמק מאחריות על מעשיה המתמשכים בעזה.
