הסרטון ממצלמות האבטחה, שבו נראה מתנחל יהודי קיצוני דוחף נזירה קתולית לרצפה וחוזר לתקוף אותה שוב סמוך לכנסיית הדורמיציון, זעזע את העולם, אבל עבור הקהילה הנוצרית הפלסטינית בירושלים, זו כבר מזמן אינה “תקרית חריגה”, אלא חלק משגרה של השפלה ואלימות.
האירוע התרחש במרחק צעדים ספורים מהעיר העתיקה, בלב מרחב שכבר שנים מהווה מוקד לעימותים ולמדיניות דיכוי של הכיבוש הישראלי נגד הפלסטינים – מוסלמים ונוצרים כאחד. עוברי אורח עצרו את התוקף, אך עבור רבים מהמתפללים שיצאו ממיסת יום ראשון בבזיליקת סטפנוס הקדוש, התחושה הייתה של נבואה שמגשימה את עצמה.
הכומר אוליבייה קאטל, שמשרת בירושלים יותר מעשור, סיפר כי הנזירה הצרפתייה עדיין סובלת מכאבים, אך מוקפת בתמיכה. לדבריו, מה שבעבר נחשב לחריג הפך בשנים האחרונות לדפוס קבוע של הטרדה מצד קבוצות יהודיות קיצוניות.
“פעם בשנה, היום כמעט כל יום”
קאטל מתאר שינוי חד באווירה בעיר: בעבר, לדבריו, “בערך פעם בשנה, כשיצאתי בבגדי הכמורה, היו, בדרך כלל חרדים, יורקים מאחורינו”. אז עוד נטו להתעלם, לראות בכך אירועים מבודדים.
אלא שבשלוש–ארבע השנים האחרונות, הוא אומר, היריקות והקללות הפכו כמעט לשגרה יומית: “כשאנחנו יוצאים לרחוב, יורקים לידנו, צועקים, מנסים להשפיל. זה כבר לא מקרה בודד, זו מערכת שלמה של עוינות”.
כומר בריטי, שביקש להישאר בעילום שם, מאשר כי הוא חווה יריקות וקריאות “תחזור הביתה!” כמעט בכל יציאה מהבית, כל עוד הוא לובש את גלימתו השחורה. עבורו, “הרחוב” הפך למרחב מאיים, לא למרחב ציבורי בטוח.
עשרות תקיפות פיזיות ומאות מקרי הטרדה
המציאות הזו מגובה גם בנתונים. מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג בירושלים, העוסק ביחסי דת ובחופש דת, פרסם השנה דו"ח על התקפות נגד נוצרים בישראל ובמזרח ירושלים.
לפי הדו"ח, בשנת 2025 תועדו 61 תקיפות פיזיות, כולל יריקות, שימוש בגז פלפל ומכות, לצד 28 מקרים של הטרדה מילולית ו־52 מקרים של השחתת רכוש כנסייתי, כמו גרפיטי, נזק לפסלים, השלכת אשפה ואבנים על כנסיות.
הדו"ח מדגיש כי התקיפות אינן “אירועים נקודתיים”, אלא חלק מדפוס מתמשך של הפחדה, שמייצר תחושת פגיעוּת מתמדת בקרב הנוצרים הפלסטינים בעיר. עבור רבים, עצם הלבוש הדתי, גלימה, צלב, או כיסוי ראש, הופך ל”מטרה”.
הרובע הארמני תחת מתקפה
ההטרדות אינן מוגבלות לנזירות וכמרים בלבד. ברובע הארמני בעיר העתיקה, שבו חיים נוצרים פלסטינים ארמנים, הפכה אחת הסמטאות המרכזיות, “רחוב הפטריארכיה הארמנית”, לכינוי עממי מריר: “רחוב היריקות”.
שם, מספרים תושבים, הפכו יריקות, קללות, דחיפות וניסיונות השפלה מצד מתנחלים וצעירים קיצוניים לתופעה כמעט יומיומית.
מקור: TRT World and agencies
